יום חמישי, 3 ביוני 2010

טיול שורשים

התארגנו 5 בני דודים ובני זוגם,כולנו נולדנו וגדלנו באותה עיר ברומניה,
ויצאנו לטיול וביקור במחוזות ילדותינו.
בית ילדותי חיכה לי נטוש,עזוב והרוס אך הזכרונות שהציפו אותי גברו על
האכזבה.
העיר לא השתנתה הרבה וכך יכולתי לטייל בין רחובותיה ולהעלות זכרונות
כמו הספרייה העירונית הגדולה שהייתי מחליפה בה ספרי קריאה,
בתי הקולנוע,הטיילת במרכז העיר שהייתי מטיילת כל שבת עם ההורים,
הנהר שזורם בקצה העיר בו היינו עושים פיקניקים וגם מכבסים בו.
בקרנו בבית הקברות שם קבורים סבי וסבתי.
הטיול מאוד איחד אותנו,הפכנו לחברים טובים יותר והבטחנו לעצמנו
שניסע לעוד טיולים משותפים.

יום שני, 24 במאי 2010

תמונות ארהב

יענים מפוחלצים במוזיאון הטבע במנהטן- ניו יורק.
יריד יום ראשון בו רוכלים מוכרים תוצרתם בניו יורק.

ארי בכניסה למערכת עיתון הניו יורק טיימס.

Posted by Picasa

המארחת שלנו בניו יורק-מתי- בת בן דודי הסטודנטית.

יום חמישי, 20 במאי 2010

סמינר מורים וסיפור אבי


מוסד לימודים המכשיר את המעוניינים והמתאימים ללמד מקצועות שונים בבתי ספר.
המוסד בו אני הוכשרתי נמצא באותם ימים בגבעתיים.
הוא משרת את כל הלומדים מהסביבה וגם מכל הארץ.
מאז שסיימתי לימודיי בקרתי בו שנים ראשונות להשתלמויות שונות ואחר כך הוא נסגר.
את תקופת הלימודים אני זוכרת כחוויה חד פעמית בה רכשתי השכלה,ידע וחברים.

אישיות פרטית – אבא
אבי תרם רבות לעיצוב אישיותי ושימש לי דוגמא אישית לאורך כל חייו.
הוא היה אדם מאוד חכם בעל השכלה אוניברסיטאית מה שהיה נדיר באותם הימים
ובמיוחד ליהודים בחו"ל.
לימים התמנה לסגן שר התרבות ברומניה ורק אחרי שנודע למנהיגים שהוא משתתף
באסיפות ציוניות,פוטר מתפקידו.
בזמן לימודיו במשך 3 שנים חייתי רק עם אמא כי הוא למד רחוק מאוד וכל חופשה שלו
הייתה לי שמחה גדולה בלב וכשהוא נעדר הייתי מסתכלת על תמונתו בגעגועים.

יום חמישי, 13 במאי 2010

סיפור אישי

המקצוע שלי: מורה למלאכה
מאז ילדותי ראיתי עצמי בהתבגרותי עוסקת במקצוע קשור לאמנות ועבודת כפיים.
לכן אחרי לימודי הבגרות נרשמתי לסמינר למורי מלאכה.
פרט לעבודה השגרתית בכתה, מדי חג, טקס או אירועי סוף שנת הלימודים בניתי
תפאורות.
היום המקצוע עבר גלגולים רבים עד העלמותו הכמעט מוחלטת.

יום חמישי, 6 במאי 2010

מגורי ברמת גן


את ילדותי מאז עלייתי לארץ העברתי בין בני ברק לרמת גן כשאת כל
הפעילויות החברתיות ביליתי במתנ"ס של רמת עמידר שזה אומר:
חוגים,סרטים ב-25 אגורות,מפגשים חברתיים כיפים.
לימים, 3 שנים אחרי נישואי חזרתי לגור ברמת גן ומאז לא עזבתי.
השכונה שלי עונה כמעט על כל הצרכים כי יש בה בית ספר קרוב, מתנ"ס,סופר, קיוסק,
תחבורת אוטובוסים להמון יעדים,פארק שעשועים, גן ילדים,גינה רחבת ידיים ומטופחת.
פעם שכונה זו הייתה רק בתים נמוכי קומה ופחות מושקעת,כיום ישנם גם רבי קומות,
כבישים מסודרים,חנויות וחצרות מטופחות.

יום חמישי, 29 באפריל 2010

סיפורו של חפץ




שם החפץ שבחרנו : פנקס חבר קופת חולים של ההסתדרות.
זהו פנקס קטן שהיו מדביקים עליו בולים מדי חודש.
הדבר אפשר לנו להשתמש בשירותי רפואה של הקופה.
הבול הגיע מדי חודש על תלוש השכר והודבק על הפנקס.
כל אחד שהיה צריך לבקר רופא היה חייב לעדכן את הבולים עד אותו חודש, הפקיד בקופה
בדק ואישר את שירותי הרפואה.
היום אין משתמשים בפנקס זה ואותו החליף כרטיס החבר האלקטרוני ופנקס זה נשאר למזכרת
ימים עברו.
בחרתי בחפץ זה כדי להדגיש את הקדמה של זמננו.

עליתי לארץ מרומניה בשנת 1965.


עליתי לארץ מרומניה בשנת 1965.
אחרי סירוב שלטונות רומניה לאפשר את עלייתנו לארץ (מרטה האח וההורים)
בפעם השלישית צלחה עלייתנו.
התחנה הראשונה לעלייה הייתה באיטליה,שם שהינו במשך חודש בעיר נפולי.
אחרי חודש שאלו את הורי לאיזה מדינה הם רוצים לעלות : קנדה,ארצות הברית או ישראל.
כמובן שהורי כציונים שרופים בחרו באפשרות השלישית.
כשהגענו לישראל התעקשנו על מגורים במרכז הארץ והפנו אותנו לבני ברק.
בבית הספר,בכיתה הושיבו אותי ליד ילדה דוברת רומנית שהסבירה לי ותרגמה לי לעיתים
את השפה והבין הילדים ללימודים למדתי את השפה.
אחר כך המשכתי ללימודי תיכון בסמינר.
היום אני כבר גמלאית של משרד החינוך,גדלתי חמישה ילדים משלושה יש לי כבר שישה נכדים
ועדיין בבית שני סטודנטים.
עכשיו כגמלאית יש לי פנאי לתחביבים כמו לימוד מחשבים בבית הספר "עתיד" עם המורה חן
ומורת העל רחל.